לקראת סוף הכשרת החי"ר שלי בצבא גילו שיש לי קרוהן. זה היה רגע אחד וקצר שבו החיים שלי התהפכו מקצה לקצה.
כשהשתחררתי ואחרי שהתגברתי על האשפוזים וההתקפים התחלתי את הדרך שלי בשוק ההון. אז, חשבתי שחופש כלכלי יאפשר לי לחיות את החיים בתנאים שלי למרות המחלה.
אחרי לימודים מקצועיים וחקירה של עולם הפיננסיים עברתי לתל אביב שם התחלתי לעבוד בתחום ולהתקדם בו. חשבתי שאם אחיה כאילו אין לי קרוהן אז הכל פשוט ימשיך כרגיל. עם הזמן גיליתי שזה לא נכון.
הייתה לי החמרה מהירה וקיצונית במצב שהובילה לשנה של אשפוזים ושלושה ניתוחי בטן שאת הכאב והקושי שחוויתי במהלכה קשה לי להסביר במילים. בתוך השנה הזו החלטתי שאני מתמסר למוזיקה, כשהרגשתי הכי שבור, חסר בטחון, וחסר אונים היא הייתה שם בשבילי.
השיר קרוהן הוא בשבילי סגירת מעגל מסוימת עם התקופה הזו, שעד היום אני מגדיר כתקופה הקשה ביותר שעברתי בחיי. בסוף כל פזמון אני אומר "אבל אתה זוכר ת'טוב" ולפעמים זה כל מה שצריך עם קרוהן או עם כל משבר אחר, לזכור את הטוב.
מוזיקה היא תרופה. אומנות היא תרופה. יצירה היא תרופה. תנו לסופות שמתחוללות בפנים לתפוס צורה חדשה ולהפוך מסופה לטיפות הטל בבוקר שמעירות את שדות החיטה לחיים. תנו תוקף לכאב, הוא אמיתי. תנו מקום לאושר, כי הוא שם."
